<h1>ספר התרומות שער י"ח</h1>
<h2>דף לב:</h2>
גרסינן בפרק קמא דבבא מציעא [י"ז ע"א] אמר ר' יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו פעם אחרת, שכבר נמחל שעבודו. פירוש, משפרע המלוה ראשונה נמחל שעבוד השטר, ועל המלוה האחרונה הרי לא נכתב שטר זה עליה, והוה ליה מלוה על פה וטורף לקוחות שלא כדין. ועל כרחין מדקא אתינן בטעמא דנמחל שעבודו ולא אתי מטעמא דלגבי מלוה שניה הוה ליה שטר מוקדם ופסול, משמע שהפרעון והמלוה השניה וההלואה ראשונה הכל נעשה ביום אחד וליכא משום מוקדמין פסולין, ואיתא לטעמא שכבר נמחל. וכדאמרינן בגמרא אימת פרעיה ואימת חזר ולוה, אי נימא למחר וליומא אוחרא, תיפוק ליה דהוה ליה מוקדם וכו'. מכאן למדנו שכל מלוה שיתברר או מפיו או מפי עדים שנפרע משטרו, אע"פ שהלוהו פעם אחרת שנתבטל כח שטרו והלוה נאמן וישבע היסת שפרעו ונפטר. ותו גרסינן בפרק חזקת הבתים [ב"ב ל"ב ע"ב] ההוא ערבא דאמר ליה ללוה הב לי מאה זוזי דפרעתיה למלוה עילויך והא שטרא, א"ל פרעתיך, א"ל לא הדרת ושקלתינהו מינאי, שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי כי הא גוונא מאי, א"ל מאי תבעי ליה והא איהו דאמר הלכתא כותיה דרב יוסף בזוזי דהיכא דקיימי לוקמי, והלכך לוה נאמן, דכיון דשטרא איהו מודה דפריעא הוה נמחל שעבודו והדרא ליה חספא בעלמא ולוה דאמר פרעתי נאמן שהרי הוא מוחזק במעותיו, ושטר זה אינו מעלה ומוריד, ולא אמרינן בכי הא מיגו גבי מלוה לאפוקי מיניה דלוה זוזי. וכן הלכתא. וקא פסיק בגמרא ואמר דהני מילי דטעין הדר אזפתינהו מינאי דהוה ליה נמחל שעבוד שטרו, אבל אי טעין ואמר דאהדרינהו לזוזי ללוה מחמת דשיפי זוזי. פירוש, מלשון השף מטבע של חבירו. הלכך אכתי איתיה לשעבוד דשטרא וכאלו טען לא נפרעתי דמי ומהימן מלוה וחייב הלוה לפרעו. וכן הלכתא.
